נשים בתשעה באב

ועוד מילה על המרקים, העוגות והניקיונות החל מחצות היום, מנהג צפון אפריקאי (ולא רק..) שסימל את האמונה בבוא המשיח והולך וצובר תאוצה ופרסום משנה לשנה.

הנשים שנהגו לנקות ולאפות עשו זאת מחצות היום. רק מחצות היום.
לפני כן הן היו בוכות בכי תמרורים, נושאות קינות מיוחדות לנשים על חנה ושבעת בניה בשפה הערבית. הנשים היו גם הולכות לבתי הקברות, מקוננות ומתפללות לתחיית המתים.
אני זוכר עד היום את הנשים הללו חוזרות מבית העלמין החמסיני לקריאת קינות בבית הכנסת.

בדורות מסוימים נשים אלו היו בצער כל כך עמוק עד כי היו מכבסים מעט ומתרחצים לקראת צאת הצום. אחרת, הצער ההיסטרי של הבכי היה מוציא אותן מדעתן. הפוסקים פעלו כנגד הרחצה והבגדים הנקיים בשל האיסור והעינוי.
אבל עצם הענין מבהיר את עוצמת הרגשות והפאניקה.

זה האיזון הנפלא בין צער עמוק - בסגנון נשי מרגש - ובין אמונה תמימה יוקדת. לא בריחה מהיגון והסחת דעת מהאבילות אלא שילוב מופלא של רגשות.

בין זה ובין הטירוף שיש בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ של צילומי תבניות עמוסות כל טוב ומתכוני פאר - יש קשר קלוש ביותר.
זו הסחת דעת מן האבילות במובנה הפשוט ביותר.

אי אפשר לדון בטלפון רק על כוסות סוכר אם לא עסקנו ולו במעט בכוס התמרורים..

וראה עוד - https://www.facebook.com/dudi.benayem/videos/1570775386330879/