הרהורים ותורה

התורה חותמת את נאומיו של משה בתיאור הליכתו - "וילך משה", כאשר פרשנים רבים דנים בשאלה לאן הלך משה רבנו. נבקש להציע אחד מן הפירושים הללו המבואר בתרגום יונתן שלפיו הלך משה "לאהל בית התלמוד [המִדרשׁ]". אוהל מיוחד זה הוקם לאחר חטא העגל על ידי משה - "ומשה יקח את האֹהל ונטה מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אֹהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אֹהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות לג ז). משה עצמו התגורר במחנה לוויה, באמצעו של המחנה ובסמיכות למשכן. אבל במקביל לאוהלו הפרטי הוא הקים גם אוהל מיוחד ל'כל מבקש ה''. עיון בתרגום יונתן על האוהל הזה מגלה את ייעודו המיוחד - "והיה קורא לו אוהל בית תלמוד *והיה כל מי שחזר בתשובה בלב שלם לִפני ה'* היה יוצא לאהל בית התלמוד שׁמִחוץ למחנה מודה על חטאו ומִתפלל על חטאו ומִתפלל ונסלח לו". לפי דברים אלו, משה רבנו הולך באחרית ימיו לאוהל מיוחד, המרוחק מכל אדם ומיועד למי שמבקש לחזור בתשובה. כדרכם של השוכבים על ערש דווי ומתוודים לפני מותם, גם משה רבנו בוחר באוהלה של תשובה. שמא בחר משה להתפלל על חטאו שבגינו מת ל...

מבין עורכי המלחמה אנו מוצאים שלושה אנשים החוזרים אל ביתם משדה הקרב - מי שארס אישה ולא נשאה, בנה בית ולא חנכו ונטע כרם ולא חיללו. מקובלנו מדרשות רבותינו שהמלחמה המתוארת בפרשתנו היא מלחמת האדם ביצר הרע. אם כך, שלושת אנשים אלו פטורים מן המלחמה ביצר והם נמלטים ממאבק חזיתי בו. נראה לומר, שאנשים אלו הם סמל ללימוד התורה והסתופפות בבית המדרש. שהרי כך למדנו - 'תנא דבי ר' ישמעאל - 'בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ' (קידושין ל ב) . נמצא אם כן, שהרוצה להינצל מן המלחמה החזקה יוכל לעשות זאת רק באמצעות אחיזה בתורה הקדושה. אם כך, שלושת אנשים אלו הם סמל לתורה הקדושה והם מרמזים לזמנים של קבלת התורה. את התורה קיבלנו במספר שלבים - מעמד הר סיני בחג השבועות, קבלת לוחות שניים אירעה ביום הכיפורים ולבסוף - בחג הפורים 'קיימו וקיבלו עליהם היהודים' (אסתר ט כז) . המארס אישה מרמז לחג השבועות, שהרי מעמד הר סיני נמשל כולו למעמד החופה והנישואין - 'ביום חתונתו זה מתן תורה' (משנה תענית ד ח). ביום ו' בסיון עם ישראל עמד ככלה ל...

השבת, קראנו את עשרת הדיברות, הזכרנו לעצמנו את היום שבו עמדו רגלינו ורגלי אבותינו בחורב, כאיש אחד בלב אחד. מאז ועד היום, אנו שואפים לקיים את עשרת הדיברות בכל דקדוקיהן ופרטיהן. מעניין לראות מדרש פליאה המצביע על דרך מיוחדת שבה זוכה האדם למדרגה זו - ' כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדברות'  (בראשית רבה פרשת חיי שרה פרשה נח). המדרש מבאר מדוע נשתברו קולמוסים רבים על מנת לכתוב את בני חת עשר פעמים בפרשת קניית מערת המכפלה. מכך לומד המדרש, שהכתוב מחשיב את בני חת כאילו קיימו את עשרת הדיברות בזכות העובדה שעסקו בבירור התנאים במקח וממכר של אברהם. מדוע זהו שכרם של בני חת ומהו הקשר בין הסיוע בתיווך וגיבוש העסקה לקיום יסודות התורה שהתגלו בסיני? המלבי"ם ומספר פרשנים על דרך החסידות ('שפת אמת', 'פרי צדיק') ביארו שהמכירה של מערת המכפלה ביטאה את עקרונות האמונה או את האחיזה בארץ ישראל. לכן, כל מי שסייע לה בעצם סייע לקיום הדת וכאילו קיבל על...

'שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין' בפשטות, אפשר להבין שהכהן פורש מחייו, כאמצעי טכני להכנה ליום הכיפורים. בלשכתו, הכהן יוכל לשמור על טהרה וללמוד היטב את הלכות היום המסובך והמשמעותי. אבל, יתכן שיש כאן סיבה נוספת לפרישה מן הבית - את הניתוק הזה ניתן לדמות לתיאור של רמב"ם (מלכים ומלחמותיהם ז טו) אודות התחושות של הנכנס לקשרי המלחמה - 'מאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה..'. הכהן הלוחם עבור העם חייב לשכוח את חייו האישיים ולהתמסר לעבודה בפרישות מביתו. 'ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול' המציאות הזו, של כהן שהחליף את חברו שאירע בו פסול היא מציאות שהייתה קיימת בתקופות אפלות בזמן שבית המקדש היה קיים. המתח בין הכהן שנפסל לבין הכהן שקיבל הזדמנות מפתיעה להיכנס אל הקודש היה אדיר. עד כדי כך, שהתלמוד הירושלמי (יומא א א) כותב שלא היו משאירים את שני הכהנים הל...

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי / בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי המשורר מדבר פה על שלוש רגשות: תשוקה, חשק ואהבה. בהבנה פשוטה אפשר לומר שמדובר ברמות שונות של קשר - מהשטחי ביותר ועד לעמוק ביותר.  התשוקה היא רצון לקבל מישהו מהאחר, גם במחיר של אבדן הטוב והעצמיות. זו התחושה של אדם האוהב אלכוהול או מאכלים האסורים לו מבחינה בריאותית. התשוקה היא הרגש שמצוין בקללת האישה לאחר החטא (בראשית ג) ובקללת קין לאחר הרצח (בראשית ד). זה רגש שחל  לעיתים אפילו מבלי שמושא התשוקה נוכח - 'אני לדודי ועלי תשוקתו' (שיר השירים ז). החשק הוא רגש שאין בכנפיו נזק אבל הוא נטול הגיון או מעשים הבונים אותו, אקסיומה בעלמא. הבחירה של הקב"ה בעם ישראל בזמן החטא מתוארת כחשק - 'לא מרובכם מכל העמים, חשק ה' בכם' (דברים ז ז / י טו). החשק הוא בחירה שלעיתים יש בה אפילו כפיה, אהבה שאין דרך להימלט ממנה. משום כך, רצונותיו של המלך שלמה לבנות בירושלים מתוארים כחשק, כגזירת מלך שאין לה עוררים (מלכים ט יט). האהבה היא שיא הרגש, התאחדות של שתי נפשות, ללא שום השלכות שליליות או כפיה חיצונית. זאת התעלות של האדם להתקרב אל...

בפרשת השבוע מתוארת הברית שהעם כורת עם אלוקיו. ברית איננה הסכם בעלמא בין שני צדדים אלא שינוי מהותי שמתחולל בקרב כל אחד מכורתי הברית. השינוי הזה איננו בר חלוף, לעיתים הוא אפילו מוטבע בגופו ממש. לכן הברית שישראל כורתים עם הקב"ה מחייבת גם את הדור שיבוא בעתיד (דברים כט יג), חלה אפילו על מצוות שטרם ניתנו לעם (שבועות לט א) והיא אינה יכולה להסתיים או להתבטל. "שענין הכריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת. על דרך שני אוהבים, שעושים כריתת ברית להיות אוהבים זה את זה. דהיינו שיוכרח להיות אוהבו, אף אם לא היה נמשך אצלו אהבה זו אליו אח"כ מצד השכל והדעת, מכל מקום מכריח את עצמו לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת" (תורה אור, לך לך יג ג-ד) אבל אם נתבונן בברית, נראה לכאורה כי רק צד אחד נוטל בה חלק. רק עם ישראל מחויב לקיים את התורה ללא שום ויתור, תוך שהוא מסכים לקבלת שכר גדול אך גם עונשים חמורים. אולם מה החלק של הקב"ה בברית, מה המעשה שלו שנובע מברית שהיא "למעלה מהשכל והדעת"? את התשובה לכך אנו רואים בסוף הפרשה, שם מתגלה מצוות התשובה. החלק של הקב...

  בשבוע רגיל בשעה הזו, שעת הנעילה, אני נמצא במקום אחר מכותל ה'מזרח' של בית הכנסת. ביום הזה בשבוע, בשעות הערב אני נמצא עם שני הבנים שלי בחוג קפוארה. קפוארה היא אמנות לחימה ברזילאית-אפריקאית, שיש בה יסודות של ריקוד ואקרובטיקה. בשעה הזו הייתי אמור לצפות בילדים שלי קופצים על מזרנים, בועטים במוטות פלסטיק או מתגלגלים בסלטות על הקרקע או באוויר. אבל הרשו לי לספר לכם משהו על אומנות הלחימה הזו, למרות ואולי בגלל, שהערב אינני עם ילדיי בחוג. בשיעור הראשון של החוג, המדריך הראשי הגיע עם העוזר שלו, שניהם הציבו על משטח האימונים מכשולים. קונוסים שצריך לעבור ביניהם בדילוגים, משוכות שיש לקפוץ מעליהם, מחילות שיש לזחול בתוכן. בסוף המסלול, הונחו כמה מקלות שהיה צריך לעבור מעליהן בגלגולים קטנים על הידיים. אחרי שהמסלול נפרס, המדריך הראשי הסביר לילדים הרכים מה צריך לעשות בכל מכשול. הילדים הקשיבו לו בחוסר ריכוז מסוים, חלקם התעייף משעת הצהרים, אחרים דיברו ביניהם, כמה מהם אפילו הציקו לאחרים. המדריך שמע את הרחשים וביקש מהעוזר להדגים לילדים מה צריך לעשות כדי שהכול יהיה ברור. הוא שב ואמר: "כולם ...

השנה, אימא שלי נאלצה לעבור שני ניתוחים שבמסגרתם קטעו הרופאים מחצית מרגלה הימנית. לאחר הקטיעה, היא הייתה בשיקום של חודשיים בכפר שיקומי יחד עם אנשים נוספים שעברו אירועי קטיעה מסוגים שונים. היו שם חיילים לאחר תאונות אימונים או קרבות, צעירים שעברו תאונות דרכים קשות ומבוגרים שהזקנה והמחלות פגעו קשות ברגליהם.  אירוע קטיעה הוא מורכב, הוא מערער את כל היציבות של האדם - כשהוא בשיא חייו או כשהוא זקוק לכוחות לעת זקנה. האדם קטוע הרגל אמור ללמוד להרים את עצמו, להתנייד עם רגל תותבת ולשמור על איזון תמידי. חודשים שלמים של פיזיותרפיה, הידרותרפיה, אימונים ועיסויים עוברים עליו בד בבד עם תהליך נפשי של השלמה והפנמה.  כשהייתי מבקר אותה, הייתי מסתובב בין החדרים של המטופלים ויושב איתם בחצר לעת ערב. עשרות אנשים עם כיסאות גלגלים, הליכונים ומקלות המנסים לקום מן המשבר הגופני שעברו. הרבה חוויות ושיחות ראיתי שם, אבל חוויה אחת זכורה לי באופן מיוחד. ליד המיטות של החולים היו טלוויזיות קטנות, שניתן היה לצפות בהן בתוכניות שונות בשלל ערוצים, בתמורה לתשלום על מנוי במזכירות המחלקה. הגברים היו צופים במשחקי...

*תובנה לפרשת כי תבא* שלוש נתינות אדם נותן בפירותיו. הראשונה היא הביכורים, הפרי שסומן כבר בצמיחתו הראשונית. השניה היא התרומה, חלק מסוים מן היבול שניתן לכהן. והשלישית היא המעשר, עשירית מן היבול הניתנת ללוי או לעני או נאכלת בירושלים. אם מעשיו של האדם נמשלו לפירות, הרי ששלוש נתינות אלו מקבילות לימי התשובה. תחילתה של התשובה באלול, שם אדם מסמן את היעדים הבאים שלו לשנה הקרובה, את הפירות הראשונים שיבשילו בעתיד. המשכה בראש השנה המקביל לתרומה שנקראת "ראשית". התרומה היא הקדשה של תחילת המעשים אל הקדושה והטהרה. וסופה הוא יום הכיפורים, היום העשירי בשנה שאותו מקדיש האדם לעליה אל הקודש וקורא בו "הלא פרוס לרעב לחמך".

בכל תפוצות ישראל ובארץ ישראל מציינים את ראש השנה במשך יומיים. יום טוב שחל במשך יומיים הוא לא דבר זר בחוץ לארץ, שכן הם חוגגים בכל יום טוב במשך שני ימים בשל 'יום טוב של גלויות'. דבר זה נעשה בשל ספקות בעיבור החודש ובעיות בהעברת ההודעה מבית הדין בירושלים לבני הגולה כולה. אבל, העובדה שגם בארץ ישראל חוגגים את ראש השנה יומיים היא בהחלט יוצאת דופן. כבר הפוסקים דנו בעובדה שראש השנה חל יומיים בארץ ישראל וביארו שהדבר נובע מכך שהוא חל בתחילת החודש, בשונה מכל החגים בלוח השנה. בית הדין לא היה יכול לשלוח שליחים ביום טוב ולהודיע כי חודש אלול הפך למעובר וראש השנה נדחה ביום. גם בימינו, בעידן הלוח המסדיר את עיבור החודשים אנו מציינים את ראש השנה בשני ימים. זאת, משום שזו תקנה שנקבעה בבי"ד הגדול ואדם לא יכול לבטלה גם אם בטל טעמה. למרות הנימוק המעשי, הנדון בספרי ההלכה וחקר השתלשלותה, רבותינו בעלי פנימיות התורה ביססו והעמיקו במציאות הימים הכפולים של ראש השנה. המעיין בספר הזוהר ובכתבי הסוד והחסידות, מוצא את עצמו כמשוכנע שראש השנה ואינו יכול להיות יום אחד בלבד. נבקש להציג ביאור מופלא מאוד, מק...

בתחילת מזמור התהלים (כז א-ג) הנאמר בימי אלול ותשרי אנו קוראים על תיאור של מלחמה - 'לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:' . קריאת המזמור הזה דווקא בימים אלו נסמך על מדרש חכמים שראו בתיאור דוד על מלחמותיו הגשמים, משל להנהגת האומה בימי הדין. אלו הם דברי המדרש (ויקרא רבה אחרי מות כא ד): 'ורבנן פתרין קרייה בראש השנה ויום הכיפורים. 'אוֹרִי' - בראש השנה 'וְיִשְׁעִי' - ביום הכיפורים.. 'בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים' - אילו שרי אומות העולם. 'לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי' - לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו: "רבונו שלעולם אילו עובדי עבודה זרה ואילו עובדי עבודה זרה, אילו מגלי עריות ואילו מגלי עריות, אילו שופכי דמים ואילו שופכי דמים, מפני מה אילו יורדין לגהינם ואילו אינן יורדין?...

רבים תמהו על הפיכתו של ראש השנה מיום של מועד ושבתון ליום דין שכל עניינו של האדם והעולם תלויים בו. בתורה לכאורה, אין זכר לדין המחריד שאנו קוראים עליו בדברי התלמוד ובספרי המוסר ואם כן - מה מקור הראיה הזו שדומה שהיא היחידה הממלאת את הלבבות בהכנה לראש השנה. התורה מציינת את היום הראשון לחודש תשרי כיום תרועה (במדבר כט א) , כלומר יום שבו מריעים בשופר. אולם רמב"ן בדרשתו לראש השנה מסביר שעצם הכינוי הזה טומן בחובו את כל משמעותו של ראש השנה כיום דין. הוא מבאר שהמילה 'תרועה' אינה צליל הבוקע מכלי נגינה או שופר - שאינם מוזכרים כלל בפסוק, אלא מציאות של דין. יום תרועה יהיה לכם הוא במילים אחרות הודעה של הקב"ה לעם ישראל - 'היום זה יהיה יום דין עבורכם'.   'והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, ועדין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד, ומי שזכה להיות מקובל בסתרי התורה יראה הענין יותר מפורש בכתוב ולשון התורה יותר מבואר בו, כי התרועה היא שעמדה לאבותינו ולנו,.., אלא תרועה היא מדת הדין.., ואמר 'יום תרועה יהיה לכם...

התורה מצווה על הוריו של בן סורר ומורה להביאו לבית הדין על מנת להוציאו להורג. המפרשים שואלים שאלות רבות על דין תמוה זה. ראשית, הבן הזה מתואר כבן זולל וסובא המתחצף להוריו, עבירות חמורות אולם לא כאלה המצדיקות הריגה. שנית, הקב"ה סירב לפגוע בישמעאל למרות הצרות הרבות שעשה בעתיד, בשל העיקרון שאדם נידון לפי מעשיו בהווה - "באשר הוא שם". עיקרון זה לא נשמר כאן, כשהבן נהרג בסקילה על עבירות קלות ביותר בשל החשש שמצבו הרוחני יתדרדר. רבנו יוסף חיים מבגדאד ביאר, שבניגוד לישמעאל - בן סורר ומורה נמצא *בתהליך* של התדרדרות. אין מדובר בילד תמים שחזו לו עתיד מסוכן או במישהו שמעד בחטא חד פעמי. מדובר באדם שהחל בשרשרת מעשים של ליסטים המובילים למציאות חמורה ביותר. משום כך, התורה מצווה להרוג מישהו על עצם הימצאותו בדרך כזו, שאחריתה נוראה ביותר. למרות שהחשש הוא שהבן הסורר יהפוך לרוצח, הוא נענש בסקילה שהיא חמורה יותר מעונשו של הרוצח בעצמו שמיתתו בסייף. דבר זה מוסבר גם הוא על פי דברינו, מי שנמצא בתהליך של חטא ועוול - נמצא במדרגה הגרועה ביותר. לא מדובר במישהו שבהחלטה של רגע החליט לרצוח. אלא במישהו ...

בין אלו שלא נוטלים חלק במלחמות אנו מוצאים שתי קבוצות: האחת, כל מי שהתחיל בבניית חייו האישיים - בבניין, חקלאות ונישואין. והשנייה, מי שלבו רך והוא ירא מן המלחמה. רבותינו נחלקו על סוג היראה המונעת מהאדם לצאת למלחמה, יש אומרים שהיראה היא מן העברות שבידו ויש אומרים שהיראה היא מזוועות המלחמה. רמב״ן (דברים כ ח) מביא בשם התלמוד הירושלמי (סוטה ח ט) , שכל האנשים הללו צריכים להביא ראיה לדבריהם. מי שמבקש לקבל פטור בשל דברים שטרם השלים, צריך להביא עדים לפני שר הצבא על הבית או הכרם על מנת לקבל רשות לחזור. דברים אלו מעוררים את השאלה מה יהיה הדין לגבי 'הירא ורך הלבב', כיצד הוא יביא ראיה לתחושותיו הפנימיות. על כך הוא משיב 'שעדיו עמו', ההתנהגות של האיש הירא מעידה יותר מהכול על פחדיו העמוקים. כך מתאר המדרש (בבלי סוטה מד ב) - 'שמע קול קרנות והרתיע, הגפת תריסין והרתיע, צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו - חוזר '. גם לגבי הירא מעבירות שבידו עולה שאלה זהה אודות ההוכחה ליראה זו, ולגביה אומרים המפרשים שאכן יש להביא עדים שעברה עבירה. רמב"ן מוסיף ומבאר, שאכן במלחמת מצוו...