קריעת ים סוף - טבע ונס

כשמתבוננים בתיאור קריעת ים סוף מוצאים שהיא מורכבת למעשה משני שלבים: "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". ים סוף לא נקרע בהטיה אחת של מטה משה אלא בתהליך ממושך - כל הלילה נשבה רוח חזקה ובתחילת הבוקר נבקעו המים למעבר בני ישראל.

תיאור זה הביא את שד"ל לקבוע כי "קריעת ים-סוף לפי שהיא מסופרת בתורה היתה מעשה נסים מעורב עם הענינים הטבעיים". קריעת ים סוף החלה ברוח חזקה שהובילה לשפל של מי הים אחורנית במהלך הלילה והסתיימה בחומות מים מופלאה שביניהן עברו בני ישראל בטרם טביעתם של המצרים. שאלתנו מתעצמת - מדוע נזקק הקב"ה לחולל את הנס המופלא באופן שכזה?

הנצי"ב מבאר שהקב"ה עשה את הנס באופן שיהיה תלוי בהתנהגות בני ישראל  - "והכל לפי הכנה של ישראל, אם לא ימסרו נפשם באמונה לקפוץ בים, אזי יהא בדרך השגחה פרטית על הליכות הטבע, ואם ימסרו נפשם באמונה אזי יהא נקרע פתאום". הנהגת הקב"ה הייתה תלויה בהתנהגות בני ישראל - הים היה נקרע בכל מקרה, השאלה היא באיזה אופן. הים החל להיקרע באופן טבעי על ידי רוח עזה, אבל בשעה שנחשון והעם קפצו אל המים התחלפה הרוח הטבעית בנס גלוי של ים קרוע לגזרים.

עיקרון זה מלווה אותנו בסיומם של ימי הפסח, מעשי האדם שותפים למעשי הניסים האלוקיים. במהלך החיים, הבורא ינחה את האדם בהנהגה נסתרת אבל אם האדם יגלה אמונה יוקדת וביטחון עז הרי שיש בכוחו לקרוע את הים.