אצילות של חומר ורוח

מקרא מתאר את אצילי בני ישראל בשעה שהם רואים את האלוקים ובוחרים באותו מעמד לאכול ולשתות.
הבחירה התמוהה הזו מתפרשת במדרש לגנאי אולם בעולם החסידות יש בה שבח גדול. כך כותב ר' יעקב יוסף מפולאנה: "אצילי בני ישראל שהיו חשובין ביותר גם בבחרותן.., רק מעצמן נתחזקו בדביקות השם יתברך עד שהגיעו למדריגה זו ויחזו את האלהים, וגם עצבות החומר לא היה מעכב כי ויאכלו וישתו לשמח החומר".

במבט ראשוני, עולם החומר מנוגד לעולם הקודש אבל במבטם של אנשים עמוקים אין ביניהם סתירה. דווקא אצילי בני ישראל, בחורים צעירים, יכולים להבין את מה שהחכמים המבוגרים הספיקו לשכוח.

נזכרתי בדברים הללו כשקראתי את ההספדים על הרב איתמר בן גל הי"ד - אציל מידות וחשוב בבחרותו. היו שהזכירו את הליכתו המקפצת ומראהו המכובד, היו שדיברו על יכולותיו הארגוניות ויוזמותיו הרבות, היו שדיברו על התמדתו הגדולה והוראתו המעמיקה. אבל כולם סובבים למעשה סביב אותו דבר. רק מי ששמחה בליבו יכול להבין שהקודש תלוי בחומר. שלימוד תורה בעמקות פנימית מביא למראה חיצוני מלא הדר. שארגון לוגיסטי צריך להיעשות בחרדת קודש.

אולי זה הפשט המחודש בריבוי השמחה משנכנס אדר. כדי לזכות לפורים אמיתי - של חומר וחימר מלאים רוח קודש, צריך להתכונן להיות אנשים שמחים. לא זעומי פנים קמוטות ומילים חריפות אלא מאירי חיוך של טוב ולב שמח.

להספד על הרב בן גל: https://goo.gl/gHiGzE