חשש של בן

שיעקב יורד למצרים, הקב"ה מרגיע אותו - "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה". אולם בכתובים קשה למצוא הוכחות לכך שיעקב אכן חשש מירידה למצרים. שמא ניתן למצוא ראיה לקיומן של חששות שכאלו ממעשיו של יעקב, רגע לפני הירידה מצרימה - "וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק " - יעקב בוחר להתייחס לאלוהים כאלוהי יצחק בלבד, ולא כאלוהי אברהם.
יעקב לא יורד למצרים כשהוא מלווה בהבטחה שניתנה לאברהם על הרכוש הגדול שיקבלו בניו ביציאתם ממצרים. בתודעתו קיימת בעיקר העובדה שאביו יצחק צווה שלא לרדת למצרים ולהישאר בארץ. התודעה הזו היא שמולידה בו תחושות של פחד ועצבות על כך שהוא פועל בשונה ממה שעשה אביו.
יש כאן חשיפה של מה שמתחולל בלבו של יעקב, שלא ירד למצרים כשהוא אפוף בשאננות בגלל ההבטחה העתידית לאברהם אלא חושש מהמצב החדש שנקרה לפניו. יעקב מביא אל המציאות נכוחה, חושש בלבו מהשלכותיה, אבל בוחר להתמודד איתה ולהיפגש שוב עם בנו האובד.