תפילה - מפגש הדדי

מאות שנים של שעבוד במצרים מגיעים לנקודת מפנה המתוארת בשלושה פסוקים בלבד [שמות ב כג-כה]: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם..: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם..: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:".

הרבה לשונות של תפילה יש כאן ובסופן הקב"ה שומע וזוכר את הברית. אבל מהי משמעותה של הראיה שבאה לאחר מכן?

אנו חושבים שהתפילה היא שיחה - אנו מדברים והאל שומע. אבל התפילה היא יותר מכך. היא תהליך דבקות והתקרבות אל האלוהים.

בתפילה הקב"ה לא רק שומע את תוכן התפילה אלא גם ובעיקר נפגש עם המתפלל ורואה אותו.

אז, הקב"ה נותן לאדם גם דברים שהוא לא התפלל עליהם: הוא מבטל ממנו גזירות שלא ידע שנגזרו עליו, הוא מעניק לו מעלות שלא חשב שהוא ראוי להן כלל ועוד.

במצרים, בני ישראל ביקשו חופש מן העבודה. אבל הפניה אל ה' הביאה לראיה הדדית שממנה זכו למשהו שלא ידעו שאפשר לבקש: גאולה וידיעת אלוהים.

[על פי הנצי"ב]