תורת מנשה אמת!

מהתיאור העולה במדרשים, בניו של יוסף - מנשה ואפרים - היו שונים במהותם. מנשה היה איש מעשה שסייע לאביו בניהול ממלכת מצרים ואילו אפרים היה איש תלמוד שלמד מיעקב והיה ראש הישיבה.

לכאורה לפי חלוקה זו מובן מדוע כשיעקב מברך את נכדיו, הוא שם את יד ימין על אפרים הצעיר ולאחר מכן את יד שמאל על מנשה הבכור. צד הימין ניתן לאיש הלימוד והצד השמאלי - החלש יותר - מוקדש לאיש המעשה. אלא שלפי התיאור, יעקב הניח תחילה את יד ימין ואחר כך שיכל את ידיו והניח עליה את יד שמאל. כלומר, היד שברכה את מנשה הייתה מעל היד שברכה את אפרים.

יתכן והדבר מלמד אותנו שהחלוקה בין מנשה לאפרים הייתה מורכבת יותר. מנשה אמנם עסק במסחר ובעשיה ציבורית, אבל הוא גם היה איש של תורה. לכן, לתורתו יש מעלה שלא קיימת אצל אפרים בכך שהיא קרובה יותר לעולם המעשה. משום כך, למרות שמנשה זכה רק ליד שמאל, היא הונחה מעל יד ימין לגודל מעלתה.

על פי זה מובן מדוע כשמשה מחפש אנשי תורה שיהיו עם שבטי ראובן וגד המתגוררים מעבר לירדן הוא מצרף אליהם את בני מנשה. רק תלמידי חכמים המצויים בגשמיות יכולים להמחיש עד כמה אפשר להיות תלמיד חכם גם כשעוסקים בחומר.